<h1>צרור החיים הדרך הראשון סימן ב'</h1>
<h2>דף ס:</h2>
גרסינן בפרק הרואה כי מתעיר איניש, כשאדם נעור בבקר יאמר אלהי נשמה שנתת בי טהורה וכו' עד ברוך המחזיר נשמות לפגרים מתים, כי שמע קול תרנגול לימא בא"י הנותן לשכוי בינה וכו'. כי לביש אומר מלביש ערומים. כי מנח ידיה לעיניה (נ"ב: קרב ידיו לעיניו) אומר פוקח עורים. כי מתריץ ויתיב אומר מתיר אסורים. כי נחית לארעא אומר רוקע הארץ על המים. וכן כל אותן הברכות האמורות בשחר. והר"מ ב"ם ז"ל נקט להו כסדר האמור בגמ', דעל כל דבר ודבר יאמר ברכתו. ולא מצינו עיקר לדבר זה אלא אם היו ידיו שמורות בבתי ידים. אבל הסכמת המפרשים ז"ל דלאו דוקא בהאי סדר אלא כמו שנוהגין עתה העולם לברך כולם כאחד. ומה שאמר בגמרא כי שמע קול תרנגולא ה"ה כי לא שמע, שלא נתקנה ברכה זו אלא על הנאת האורה שהתרנגול מבחין והוא נהנה מן האורה. וכל אלו הברכות בשם ומלכות כפי מנהג העולם. וכן דעת הרמב"ם ז"ל וכן בירושלמי.
